החלטה בתיק ת"א 1342-08

בפני בקשה מטעם הנתבעים שכנגד (להלן: " המבקשים"), לסילוק התובענה שכנגד על הסף.

ההליכים

ביום 28/8/08 הגישו המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר על פי עילת פסק בוררים.

במסגרתה של תביעה זו, הוגשה בקשת המשיב לסילוק על הסף.

בהחלטתי מיום 9/11/10 נדחתה הבקשה לסילוק על הסף.

בהחלטת כב' הרשמת גיא ניתנה למשיב אורכה להגשת כתב התביעה שכנגד , ואכן ביום 9/11/10  הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשים, על סך של 934,000 ש"ח  (נומינלי) בגין השבת טובות הנאה להם זכו המבקשים מהמשיב - תשלום ששילם המשיב בעבור חמישה אירועים ומימון תוספות בנייה בביתם של המבקשים, אשר בשלם לא השיבו המבקשים הכסף למשיב.

ביום 5/12/10 הוגשה הבקשה מטעם המבקשים לדחיית התביעה שכנגד על הסף, היא הבקשה שבפניי.

טענות המבקשים

לטענת המבקשים יש לדחות את התביעה שכנגד מכמה טעמים. יצויין כי הבקשה לדחיית התובענה נוסחה באופן תמציתי.

ראשית, נטען כי יש לדחות את מחמת התיישנות.

שנית, נטען כי התביעה חסרת פרטים. לטענת המבקשים התביעה שכנגד אינה ברורה, ואינה כוללת טענות ספציפיות שניתן להתגונן כנגדן. אמרו ולא הוסיפו.

זאת ועוד, טענו המבקשים כי יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין וזאת מאחר ותביעה זהה והגשה ע"י המשיב לבוררים וגם שם כונתה תביעה שכנגד.

לטענת המבקשים, בסעיף ד' לפסק הבוררים, דחו הבוררים את התביעה שכנגד (בעניין האירועים) שעמדה בפניהם והינה זהה לתביעה כאן.

טענה נוספת בפי המבקשים לדחיית התובענה שכנגד על הסף נוגעת לטענות עובדתיות סותרות של המשיב בהליכים שונים. לטענתם, המשיב טוען, הן בהגנתו בתביעה שמתבררת בבית משפט זה והן בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, כי ההליך בפני הבוררים תלוי ועומד, כך שלשיטתו הוא מנוע מלתבוע תביעה זהה בבית משפט זה.

עוד טוענים המבקשים בבקשתם, כי התביעה שכנגד בשם חברת י.י. ר.א, צריכה להיות מוגשת ע"י החברה בעצמה, ומאחר ואינה צד בתביעה המקורית לא ניתן להגישה במסגרת התביעה שכנגד.

טענות המשיב

תגובת המשיב נתבקשה ונתקבלה.

ראשית, טוען המשיב כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר כמצוות התקנות, ורק מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

לגופו של עניין טוען המשיב כדלקמן:

באשר להתיישנות התובענה,  טוען המשיב, כי מאחר ועסקינן בתביעה שכנגד אשר מעלה טענת קיזוז כנגד התובענה העיקרית, התובענה שכנגד מוגנת מפני התיישנות ע"י סעיף 4 לחוק ההתיישנות.